פסק-דין בתיק ע"פ 1050/14

המשנה לנשיא מ' נאור:

1.       לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא י' כהן, סגן הנשיא ב' ארבל והשופטת א' הלמן), בו נגזרו על המערער 16 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור עבירת מין; קנסות בסך כולל של 7,000 ש"ח; ופיצוי למתלוננת בסך 25,000 ש"ח. הערעור נסב הן על ההחלטה שלא לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו שניתנה במסגרת הסדר הטיעון, והן על חומרת העונש.

עובדות כתב האישום המתוקן

2.       על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בבעלות המערער בית עסק בו, בין היתר, ניתנו שיעורים עיוניים והוסדרו מבחנים מעשיים ("טסטים") להשטת כלי שיט קטנים. בקיץ 2011 (עובר ליום 12.7.2011) הגיעה המתלוננת, אשר באותה עת טרם מלאו לה 17, אל בית העסק. היא נרשמה ללימודים, במטרה להוציא רישיון להשטת אופנוע ים, ושילמה למערער עבורם. המתלוננת אף למדה שיעור עיוני אחד בהדרכתו של המערער. המערער ידע מהו גילה של המתלוננת. לאחר השיעור העיוני הבודד שלמדה, הציע המערער למתלוננת להצטרף אליו לנסיעה לכנרת עם קבוצת תלמידים, אותם הוא מלווה לשם עריכת מבחנים מעשיים. המערער ציין בפני המתלוננת כי תהיה זו הזדמנות עבורה להתנסות בשיט על אופנוע ים, ואמר לה כי בקבוצת התלמידים תהיינה בנות נוספות, עמן תוכל לחלוק חדר בלילה.

3.       ביום 12.7.2011, לאחר תיאום מראש, אסף המערער את המתלוננת ברכבו במטרה לנסוע לכנרת. כשהופתעה המתלוננת להיווכח כי היא התלמידה היחידה ברכבו, הרגיע אותה המערער כי יפגשו את יתר התלמידים בכנרת. המערער והמתלוננת הגיעו יחד לחוף עין גב שעל שפת הכנרת. המערער הוביל את המתלוננת לחדר ששכר, ואמר לה כי יתר התלמידים נמצאים בחוף אחר ויצטרפו אליהם לאחר שיסיימו את המבחנים המעשיים. המתלוננת נשמעה לעצתו של המערער והשאירה את חפציה בחדרו עד שיגיעו יתר הבנות עמן הייתה אמורה לשהות בלילה. לאחר מכן, המערער ליווה את המתלוננת אל חוף הימה ועלה עמה על אופנוע ים. תחילה השיט המערער את אופנוע הים, אך לאחר מכן הסביר למתלוננת כיצד לנהוג בו ונתן לה להשיטו. זאת חרף האיסור הקיים בחוק לפיו אין להרשות לאחר להשיט כלי שיט קטן ללא תעודת משיט מתאימה.

4.       לאחר כשלוש שעות שבו המתלוננת והמערער לחוף. המערער אמר למתלוננת כי יתר התלמידים התעכבו בחוף השני, ועל כן יישארו ללון שם. משלא הכירה כלל את האזור, נותרה מתלוננת ללון בחדרו של המערער. במהלך הערב שכנע המערער את המתלוננת כי יעסה את גופה, תוך שהוא מציג עצמו כמומחה לעיסוי תאילנדי ומסביר לה עד כמה חשוב העיסוי לשחרור שריריה התפוסים מהמאמץ הגופני של השיט. המתלוננת שכבה על אחת המיטות בחדר על בטנה כשלגופה תחתונים וגופייה. בעודו מעסה את גופה, שכנע המערער את המתלוננת, לאחר התנגדותה הראשונית להוריד את הגופייה. תוך כדי עיסוי נגע המערער באצבעותיו באיבר מינה של המתלוננת. המתלוננת חשה עקב כך אי נוחות, ולכן קמה, הצמידה את גופייתה לחזה וביקשה מהמערער כי יפסיק. המערער שכנעה לשוב ולשכב על המיטה להמשך העיסוי, הפעם על גבה ובעודה לבושה בגופייה. במהלך העיסוי נגע המערער במפשעתה, בבטנה ובחזה של המתלוננת, הפציר בה להוריד את תחתוניה וניסה להוריד את גופייתה מעליה, זאת על אף התנגדותה של המתלוננת. בתגובה לבקשותיה של המתלוננת כי יפסיק אמר לה המערער "אל תגידי לי לא". המתלוננת קמה וביקשה להפסיק את העיסוי, אך המערער שכנעה להמשיך בו, בהבטיחו כי לא יבקש ממנה שוב להתפשט. לאחר ששכבה המתלוננת שוב על גבה, נגע המערער באיבר מינה ובפתאומיות משך את תחתוניה אל ברכיה, קירב את ראשו אל איבר מינה וליקק אותו.

המתלוננת דחפה את ראשו של המערער מגופה, התלבשה במהירות ויצאה מן החדר. היא יצרה קשר עם חבריה ממרכז הארץ והתחננה בפניהם כי יבואו לאסוף אותה. המתלוננת המתינה לחבריה משך שעות מספר לבדה בחוף.

5.       בגין המעשים המתוארים ייוחסו למערער בכתב האישום המתוקן שתי עבירות: מעשה מגונה (לפי סעיפים 348(ד)(1) ו-348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ואי קיום חובת תעודת משיט (לפי סעיפים 3(ב) ו-31 לתקנות הספנות (ימאים) (משיטי כלי שיט קטנים), התשנ"ח-1998).

ההליך בבית המשפט קמא

6.       המערער הודה בעבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון, והורשע על פי הודאתו ביום 2.1.2013. ביום 5.2.2013 הוגש תסקיר שירות המבחן (להלן: התסקיר הראשון), ממנו עלה כי לשירות המבחן הכרות קודמת עם המערער בשל הליכים פליליים שננקטו נגדו בשנים 2004 ו-2006. התרשמותה של קצינת המבחן הייתה כי המערער אינו מסוגל לקבל על עצמו אחריות על העבירה, וכי הוא עסוק בהשלכת האחריות לביצוע העבירה על המתלוננת. להתרשמות קצינת המבחן, המערער בעל נטייה להתנהגות נצלנית, מתקשה לגלות אמפתיה ומרוכז בסיפוק צרכיו ונוהג לשם כך באופן מחושב ומניפולטיבי. נוכח התרשמות זו ונוכח ההתרשמות כי קיימים אצל המערער דחפים מיניים, קושי בויסותם והעדר נכונות ויכולת לבדיקה עצמית, קביעת שירות המבחן הייתה כי ישנו סיכון להישנות התנהגותו של המערער. על כן, כך נקבע, לא ניתן ליתן כל המלצה טיפולית בעניינו. ביום 14.2.2013 הוגש תסקיר נפגעת העבירה, ממנו ניתן היה ללמוד על הזעזוע הנפשי שעברה המתלוננת ועל הפגיעה במסכת יחסיה עם הזולת.

7.       לאחר שהתקבלו תסקיר שירות המבחן ותסקיר נפגעת העבירה, נשמעו ביום 3.3.2014 טענות הצדדים לעונש. הקראת גזר הדין נועדה ליום 14.3.2013. ביום 10.3.2013 פנה המערער בכתב לבית המשפט קמא בבקשה להתיר לו לחזור בו מהודאתו ולבטל את הסדר הטיעון (להלן: הבקשה הראשונה). בבקשתו טען המערער כי הוא במצב רגשי קשה וכי הודה במסגרת הסדר הטיעון בשל לחץ ומבלי שסעיפי האישום בוארו לו. ובלשונו של המערער:

"הופעל עלי לחץ אדיר תוך הפחדה שאם אורשע באינוס [עבירה שיוחסה לו בכתב האישום המקורי - מ.נ.] אשב בכלא שנים ארוכות וכי כדאי לי מאוד להודות במעשה מגונה כתנאי לביטול האישום באינוס, וכי העונש על מעשה מגונה הינו עבודות שירות".

בנוסף, טען המערער כנגד סנגוריו באותה עת כי לא הקריאו לו את כתב האישום המתוקן. כן בא המערער בטענות שונות כנגד משטרת ישראל, כנגד שירות המבחן וכנגד הפרקליטות.

8.       ביום 14.3.2013 דן בית המשפט קמא בבקשה הראשונה. המערער התייצב לדיון כאשר הוא מלווה בארבעה עורכי דין מטעמו. בראשית הדיון ציינו שניים מעורכי דינו של המערער, שייצגו אותו מראשית ההליכים, כי בניגוד לטענתו, כתב האישום המתוקן הוקרא והוסבר לו כנדרש. המערער, עם זאת, שב וטען כי כתב האישום המתוקן לא הוקרא לו, כי הוא נוטל כדורים וכי הודה מתוך פחד ועקב לחץ שהופעל עליו. לאחר דברים אלה, יצא בית המשפט להתייעצות ולכתיבת החלטה. אולם עם התחדשות הדיון, לאחר שנועץ במהלך ההפסקה בסנגוריו, הצהיר המערער במו פיו בפני בית המשפט כי הוא חוזר בו מבקשתו בזו הלשון:

"אני ישבתי עם עורכי הדין ודיברנו, עם כל עורכי הדין [...] אני מבקש לחזור בי מהבקשה. אני עומד על ההודאה. אני מתנצל בפני עורכי הדין שלי לוי ומיימון. אני דיברתי עם כל ארבעת עורכי הדין ואני רוצה להגיד לבית המשפט שאני עומד על ההודאה ואני חוזר בי מכל מה שכתבתי ומתנצל על הדברים שהשתמעו או נאמרו על עורכי הדין שלי" (עמוד 17 לפרוטוקול הדיון מיום 14.3.2013).

על אף חזרתו בו מהבקשה הראשונה, המערער ביקש לקיים פגישה נוספת עם שירות המבחן. בית המשפט החליט להיעתר לבקשה זו, על אף התנגדות באת כוח המשיבה:

"למרות שיש ממש בהתנגדות ב"כ המאשימה [...], הרי ראינו לפנים משורת הדין ושעה שבסופו של דבר אנו עוסקים בדיני נפשות, להתיר לנאשם פגישה נוספת עם שירות המבחן [...].

אנו גם רואים להוסיף לאור הבקשה ממנה חזר הנאשם, כי לא בכדי ציינו כי החזרה מהבקשה היא נוכח ארבעה סניגורים ולאחר הפסקה ולאחר שהנאשם שוחח איתם ומרצונו הטוב חזר ואמר בפנינו כי הינו עומד על הודאתו, זאת מעבר למפורט כמובן בפרוטוקול בית המשפט לרבות כמובן עובר להכרעת הדין [...].

אנו מורים לשרות המבחן להמציא תסקיר משלים באשר לנאשם" (החלטה מיום 14.3.2013) (ההדגשה אינה במקור).